עמי דרור - פרימריז דמוקרטים

זה פוסט ראשון בסדרה על נושא בעייתי - אני. לא כיף לכתוב על עצמך אבל המון אנשים מבקשים את הסיפור שלי מעבר לוויקיפדיה...אז בואו נצא לדרך.

פרק ראשון - אשקלון.
 
אני אשקלוני גאה - זה חלק מהזהות שלי. גדלתי במשפחה דתית לאומית. בני עקיבא. שבט עצמאות. אבא שלי גדל כחסיד סאטמר ושרד את השואה כילד. אחיו וסבא שלי גוועו ברעב. אבי וסבתא שלי היחידים ששרדו. כמו שאבי הגיע לישראל הוא בחר להתגייס לצנחנים והפך מחסיד סאטמר לאיש תורה ועבודה. רוב המשפחה המורחבת שלי הם חסידים עד היום. כצנחן, אבי השתתף ברוב פעולות התגמול בשנות החמישים, נפצע והשתקם. שם המשפחה שלנו, דרור, הוא על שם חברו הטוב, יהודה קן-דרור שנפל בקרב המיתלה כשיהודה מציל את אבי ועוד רבים אחרים. אבי המשיך לשרת במילואים כל חייו עד שנפצע במלחמת יום הכיפורים. הלום קרב. במצב קשה. אני הייתי בן חצי שנה כשזה קרה. הפציעה של אבי ליוותה אותי כל חיי. כשאני מדבר על עשרות אלפי פצועי נפש כתוצאה מטבח נתניהו, אני רואה את אבא שלי בכל אחד מהם ואני מבין את המחיר שהם ימשיכו לשלם גם עשרות שנים אחרי שממשלת "נמות ולא נתגייס" תעלם מחיינו.

אמא שלי הייתה הנכדה של משה לסקוב, אחייניתו האהובה של חיים לסקוב. היא גדלה במשפחה חילונית. היא הייתה שמאלנית. פמיניסטית. העריצה את ישעיהו ליבוביץ ואת שולמית אלוני. היא הייתה פייטרית שגדלה עם סליק של ההגנה בחצר בתור ילדה, והלכה לישון עם רימון יד ואקדח מתחת לכרית כאשר הורי גרו בנגב בשנות ה50. 

אני תמיד מספר לכל מי שמוכן לשמוע שאבא שלי, שבהמשך היה ממקימי גוש אמונים, ואמא שלי, השמאלנית, אהבו אחד את השניה בכל ליבם על אף שהיו חלוקים מאוד פוליטית. הם פשוט אהבו את הילדים שלהם ואת הארץ הזאת יותר מכל דבר אחר וידעו להלחם ביחד עבור מה שחשוב באמת.

כמו שכבר הבנתם, אי אפשר לנתק אותו מילדותי. כשאני רואה "חרדים" אני רואה משפחה. אני יודע ממקור ראשון, מהמשפחה שלי, שאם רק ניצור להם הזדמנות ונאפשר להם להתנתק מהפוליטיקאים החרדים - רובם רוצים לעבוד, לחיות חיים מלאים, ולשרת בצה"ל.
כשאני רואה דתיים לאומיים אני רואה את עצמי, את החברים שלי, ואת אבא שלי. לצערי אני רואה שינוי נוראי בעולם הזה. חצי מהעולם הדתי לאומי הם אחים ואחיות שלי. אנחנו חלוקים על הרבה נושאים אבל אנחנו גם מסכימים לחיות ביחד. לעומת זאת, החצי השני, העולם הדתי לאומי שהפך למוטציה גזענית כהניסטית פשיסטית - העולם הזה הוא האויב שלי. זה אויב שמסכן את ישראל הרבה יותר מכל האויבים מבחוץ גם יחד! אני מדבר את השפה הדתית. אני מכיר את התרבות החרדית. אני לא צריך שיסבירו לי מה זאת פריפריה. אני תוצר של הפריפריה. ראיתי בעיניים את ההזנחה ואת ההתנשאות. ראית גם את הקהילתיות ואת השכנים שדואגים אחד לשניה. ראיתי את הנדיבות. חייתי את שמחת החיים. אני מכיר את תופעת "רק מחל" מהשכונה. אני מכיר את התסכול והכעס שבנו את זה. אני מבין מצויין איך מממן החמאס הצליח לשכנע מעל מליון ישראלים שהמדינה היא האויב, ושהוא, הפריביליג האשכנזי, הגנב מרחביה/קיסריה הוא הפתרון. אני מבין את התהליך, ואני גם מבין איך אנשים יוצאים ממעגל התסכול (חינוך, חינוך, ועוד חינוך) - ראיתי את החברים שלי עוברים את התהליך הזה! 

בקיצור, הייתי תלמיד טוב. בית ספר ממלכתי דתי, ילד מחשבים שלמד לתכנת לבד בגיל מאוד צעיר בזכות אמא ואבא שהבינו שהמחשבים הם העתיד כאשר מערכת החינוך ניסתה ללמד אותי נגרות. שיחקתי כדורסל בלי סוף. אסא אשקלון האגדית. התגייסתי לקורס טייס ואחרי חצי שנה זרקו אותי משם ובצדק (חוסר כשרון טיסה מוחלט). משם לשריון. חטיבה 401. מט"ק. גנן קמ"ט. ואז קצת יחידת ניסויים. אחרי הצבא כשביקשו שאצטרף ליחידה לאבטחת אישים לא הבנתי מה לשריונים וללוחמי השב"כ...אבל זה יחכה לפרק הבא - היחידה לאבטחת אישים בבוקר רצח רבין. 

אני מתנצל מראש אם שיעממתי אתכם. אם זה מעניין - תרגישו חופשי לשתף. בתמונה אני בעליה לסבסטיה על רכב של גוש אמונים. הייתי "מתנחל" עוד לפני שידעתי ללכת.

עמי דרור
שתפו בפייסבוק:
https://da.gd/7vq134
שתפו בטוויטר:
https://da.gd/7vq135
הצטרפו לקבוצות המאבק:
https://maavak.link/bhirot
התפקדו לדמוקרטים:
https://da.gd/7vq125